כשהרוחות מצליפות על הבית עם בוא החורף כותבת איטלקיה קשישה, החשה במוות המתקרב, מכתב ארוך לנכדתה באמריקה, בצורת יומן חיים. זהו סיפור אהבה, וידוי, ומעל לכול עיזבון - זכרונות חייה של אשה המודה בהדחקת רגשותיה ובכניעה למוסכמות. היא מקווה כי שחזור האירועים הטרגיים יעזור לנכדתה להבין כי דרך החיים הנכונה היחידה, היא מסע לתוך עצמנו.

"וכאשר ישתרעו לפנייך דרכים רבות ולא תדעי באיזו מהן ללכת, אל תבחרי באחת באקראי, אלא התיישבי על מקומך והמתיני. נשמי נשימה עמוקה שופעת אמונה, כפי שנשמת ביום צאתך לאוויר העולם, אל תניחי לדבר להסיח את דעתך, המתיני עוד ועוד. שבי במקומך, בדממה , והקשיבי לקול ליבך. וכאשר ידבר איתך, קומי ולכי לאשר יישאך."